המ"ש 1886-04-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש למשפט מאוחר, שכן המבקש לא סיפק כל הצדקה להחמצת המועד האחרון או טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מהכללים. גם טענת המבקש בדבר אי קיום מסירת הזימון לא צלחה. השופט קבע כי חזקת המסירה חלה במקרה זה, והעבירה את נטל ההוכחה למבקש, שלא הוכיח באופן משכנע כי לא קיבל את הזימון מסיבות שאינן תלויות בו. זאת ועוד, המבקש לא הציג טענות הגנה לגופה של העבירה ולא הסביר כיצד היעדר התיעוד הנטען פגע ביכולתו להוכיח אי קבלת הזימון כדין. השופטת הדגישה גם את חשיבותו של עקרון הסופיות בדיונים ואת האינטרס הציבורי בקיום הרשעות בתיקים פליליים, במיוחד כאשר המבקש לא הצדיק את הארכת המועד המבוקש. מאחר שהמבקש לא ערער על ההחלטה לגופו של עניין, ולא הוצגו נסיבות חריגות, נדחתה הבקשה למשפט מאוחר. החלטה זו התקבלה בהתאם להוראות סעיפים 229(ה) ו-230 לחוק, והמבקש רשאי לערער על ההחלטה כדין.