ה"פ 42136-01-16

תקציר

פסק הדין דן בתיק הפקעת קרקעות משנת 1958 שבו היו מעורבים שלושה אחים; מוסטפא, מוסא ועאבד, ועבד. הנתבעים טוענים כי שולם פיצוי למוסא ומוסטפא, ואילו התובעים טוענים כי אם בוצע תשלום כלשהו, הרי שהיה זה בסכום שאינו שנוי במחלוקת בלבד. בינתיים מוסכם כי חלקו של העבד לא פוצה. השופט פוסק לטובת ההגנה וקובע כי טענת התובעים אינה נתמכת בראיות כלשהן וכי נגרם לנתבעים נזק ראייתי בשל השיהוי המופרז בהגשת התביעה – למעלה משישים שנה לאחר ההפקעה. השופטת מציינת כי טענות התובעים כי התשלומים, אם בוצעו, היו בסכומים שאינם שנויים במחלוקת, לא היו משכנעות וכי שיעור הפיצוי הנוכחי אינו רלוונטי ואינו מצדיק תשלומים נוספים. באשר לחלקו של העבד, מקבל השופט את טענת התובעים ופוסק כי יורשיו זכאים לפיצוי בגין הפקעת הקרקע שבבעלותו. השופט קובע את שיעור החכירה על 6%, ומסכים עם ההגנה כי חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט בעניין לא הייתה מספקת ולא מנומקת כראוי. השופט גם מחליט שלא להורות לנתבעים להחזיר הוצאות או שכר טרחת עורך דין בשל ההצלחה החלקית של טענותיהם והשיהוי של התובעים בהגשת התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו.