ת"א 2382/90

תקציר

המבקש, שר בישראל, הגיש תביעת לשון הרע בסך מיליון ₪ נגד המשיבים, אשר פרסמו מאמר ממנו משתמע כי נכסיו של המבקש הופקו מכספי ציבור. טרם הדיון ביקש המבקש לדחות את התביעה, תוך שהוא מסתמך על חקירה משטרתית מקיפה הנוגעת לנושא הנדון בתביעה. המשיבים טענו כי בקשה זו היא ניסיון לעקוף דחייה קודמת של בקשת המבקש לדחות את עדותו, ודרשו פיצוי הולם עבור הכנותיהם למשפט. שופט בית המשפט המחוזי, השופט חשין, קבע כי המבקש יכול לדחות את התביעה, אך הציב שני תנאים: 1. אם המבקש יחדש את התביעה, כל ראיה בדבר התנהלות המשיבים מהמועד הנוכחי ועד לחידושו, תישלל. 2. על המבקש לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪, שכן הבקשה הוגשה ימים ספורים לפני מועד הדיון, דבר המחייב את המשיבים להיערך באופן מקיף. סכום זה נקבע לאחר ששקל את שלב המשפט ואת הפוטנציאל לשימוש לרעה בהליך, כאשר השופט הדגיש כי הגשת תביעה בגין פרסום בלבד אינה מקובלת. השופט התחשב גם בזכותם של המשיבים לחופש הביטוי, וציין כי בקשת המבקש, אף שהיא לגיטימית, מטילה עליהם נטל. כמו כן, הבהירה השופטת כי אין להשתמש בהפסקת התביעה כדי להימנע מהחלטות קודמות של בית המשפט וכי מצבו של המבקש נבע מבחירות שקיבל. בסופו של דבר נעתר השופט לבקשה, והדגיש כי היא השלימה - ולא עקפה - את ההחלטה הקודמת. למבקש ניתנה ארכה עד ליום 7.3.1993 לשקול את התנאים, שלאחריהם תיחשב התביעה כאילו הופסקה אוטומטית, תוך חיוב ההוצאות. פסק דין זה נועד לאזן בין צרכי המבקש לצרכיהם של המשיבים, להבטיח צדק ולהגן על חופש הביטוי.