ת"א 4669-12-16

תקציר

השופט דוחה את התביעה נגד הנתבע, וקובע כי התובע לא הצליח להוכיח כי מעשיו או מחדליו של הנתבע הפרו חובות משפטיות כלשהן או גרמו למותו של המנוח. פסק דינו של השופט נסוב סביב שתי הודעות ששלח המנוח לנאשם. באשר להודעה הראשונה, השופט מקבל את פרשנותו של הנאשם ואינו מוצא כל אינדיקציה למצוקה או למצב חירום. מכאן מגיע השופט למסקנה כי תגובת הנתבע להודעה זו הייתה ראויה ולא תרמה למותו של המנוח. באשר להודעה השנייה, שנשלחה תשע שעות לפני מותו של המנוח, מודה השופט כי תגובתו של הנאשם לא הייתה יזומה דיה. עם זאת, השופט מדגיש כי חובת ההצלה של החוק חלה רק על מצבים בהם האדם הנזקק נוכח פיזית וגלוי, מה שלא היה המקרה כאן. יתר על כן, המסר לא שידר דחיפות ולא הצביע על אירוע פתאומי המהווה איום מיידי. לפיכך, לא ניתן להטיל על הנאשם אחריות על כך שלא הגיב מיד ולא הזעיק את כוחות ההצלה. בנוסף, התנהלותה של התובעת, המתאפיינת בדאגה ובהנחיות לפרוץ לביתה של המנוחה, מערערת את עדותה ומצביעה על ידע מוקדם על הרגלי השתייה של המנוח ועל הסיכונים הפוטנציאליים. השופט מתייחס גם לשיקולים האתיים סביב מודעותו של התובע להתנהגותו של המנוח, אך קובע כי מעשיו של הנתבע אינם מצדיקים השלכות משפטיות. ככלל, השופטת מדגישה את חוסר ההתאמה של פעולות שני הצדדים, אך מגיעה למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה לתביעה, מה שהוביל לדחיית התביעה.