ת"א 17310-07-20

תקציר

התובעת, שבבעלותה נכס במתחם, תבעה את הנתבעת, הבעלים הנוכחיים של המתחם, בגין אי אספקת חיבור מים ישיר למתזי אש, כפי שנקבע בחוזה המכר של הנכס. התובעת טענה כי החיבור נחוץ לצרכי כיבוי אש שוטפים וביקשה סעד אופרטיבי שיחייב את הנתבעת לבצע את החיבור. עם זאת, השופט פסק נגד התובע ודחה את התביעה. פסק הדין התבסס על מספר גורמים. ראשית, התובע לא הגיש כל ראיה או חוות דעת מומחה לתמיכה בטענתו, ואף לא הציג תכנית או תשריט מאושר על ידי מהנדס מקצועי מוסמך המפרט כיצד יבוצע החיבור מבלי לפגוע בצרכני מים אחרים במתחם או להפריע ללחצי המים. שנית, נקבע כי המתחם הוא בבעלות פרטית, ולכן תאגיד המים לא יכול היה להיכנס לחצרים לצורך הנחת תשתיות מים לחיבור ישיר. שלישית, הנתבעת הציעה חלופות בנות קיימא לאספקת מים למערכת הספרינקלרים, אך התובעת לא הראתה מדוע אפשרויות אלה אינן מספיקות. בנוסף, השופטת ציינה כי הבעלים הקודמים כבר סיפקו לתובע מי שתייה, אך דרישות כיבוי האש שונות, והתובע לא הוכיח כי החלופות שהוצעו אינן ישימות. לבסוף, הנחיות מרחביות רלוונטיות של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הצביעו על כך שיש למנוע פרצלציה באזור, אשר תמכו בעמדת הנתבעת כי חיבור ישיר לתאגיד המים אינו אפשרי. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הציגה תכנית ישימה לחיבור המים המבוקש, דבר שהוביל לדחיית התביעה.