אימוץ 245-01-14

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב זכותם של זוגות חד מיניים לקיים יחסי הורות עם ילדיהם בישראל. המבקשים, זוג נשוי מאותו מין, הביאו לעולם ילד באמצעות הזרעה מלאכותית באמצעות תרומת זרע. האם הביולוגית ובן זוגה, שאינו קשור ביולוגית לילד, ביקשו שיכירו בו כהוריו החוקיים של הילד. המשיב, המייצג את המדינה, הסכים עקרונית כי ניתן לבסס קשר הורי כזה בהתקיים תנאים מסוימים, ובראשם טובת הילד. נושא המחלוקת המרכזי היה התוואי הנדרש לביסוס יחסי הורות אלה. המדינה עמדה על הליך אימוץ פורמלי, ואילו המבקשים טענו כי המציאות המשותפת של מערכת היחסים ביניהם, יחד עם רצונם וכוונתם לגדל את הילד יחד, צריכים להספיק להכרה בהורות של ההורה הלא ביולוגי. השופט פסק לטובת המבקשים, וקבע כי אין צורך בצו אימוץ רשמי. במקום זאת, פסק דין הצהרתי או צו הורות יכולים להסתפק. החלטה זו עולה בקנה אחד עם מגמות עכשוויות בפסיקה הישראלית, השואפת לתמוך בזוגות חד-מיניים תוך הגנה על אינטרסים חשובים אחרים. סעיף 1(4) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע מסגרת משפטית למתן צו הצהרתי לכינון קשר הורי לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט. השופט פירט את התנאים להכרה משפטית של הורים שאינם ביולוגיים. ראשית, צריכה להיות רצון וכוונה אמיתיים לקשר הורי, יחד עם הסכמת ההורה הלא ביולוגי לקחת על עצמו אחריות הורית. שנית, חייבת להתקיים מערכת יחסים הורה-ילד דומה לזו שבין הורה ביולוגי לילדו, הכוללת היבטים רגשיים, חברתיים וכלכליים. אם תנאים אלה מתקיימים, בית המשפט רשאי לתת פסק דין הצהרתי, המכיר בקשר ההורי ומעניק לילד את אותן הטבות כלכליות, פסיכולוגיות ורגשיות כמו כל ילד אחר במסגרת משפחתית מסורתית. כמו כן, קבעה השופטת כי יש צורך בתסקיר סוציאלי של שירותי הרווחה כדי לבחון את טובת הילד ולהבטיח את יציבות התא המשפחתי. דו"ח זה צריך להיות מצומצם יחסית בהיקפו ובמתכונתו, תוך התמקדות בנסיבות הספציפיות של המקרה. לסיכום, השופט הורה לשירותי הרווחה למסור תסקיר בתוך 30 יום, ובהתאם להמלצותיה יינתן פסק דין הצהרתי שיכיר בהורה הלא ביולוגי כהורה הנוסף של הילד. פסק הדין הדגיש את חשיבות צמצום הפער בין המציאות – שבה בת הזוג היא כבר אמו של הילד – לבין ההכרה המשפטית. לבסוף, ניתן היה לפרסם את פסק הדין מבלי לחשוף את שמותיהם או פרטיהם המזהים של הצדדים המעורבים, תוך שמירה על פרטיותם.