תפ"ח 3491-08-12

תקציר

גזר הדין מזכה את הנאשם מעבירות מין המיוחסות לו על ידי בתו מחמת ספק סביר. הבת, המתלוננת, טענה כי הנאשם ביצע בה עבירות מין רבות בהיותה קטינה, לרבות אונס, מעשים מגונים ותקיפה פיזית. נטען כי העבירות בוצעו במשך מספר שנים בעת שהנאשם התגורר עם המתלוננת ואמה. עדותה של המתלוננת, שהייתה הראיה העיקרית נגד הנאשם, לא הייתה משכנעת דיה בפני בית המשפט, שכן היא העלתה שאלות וסתירות רבות המטילות ספק במהימנותה. כך למשל, המתלוננת טענה כי התקיפות התרחשו בתדירות גבוהה, כמעט מדי לילה, אך מעולם לא שיתפה אותן עם אמה או עם כל מבוגר אחר, דבר שנראה בלתי סביר בהתחשב באופי התקיפות ובחומרתן. יתר על כן, היה פער בין הודעתה הראשונית של המתלוננת במשטרה לבין עדותה המאוחרת, והיא סירבה לעבור בדיקה גינקולוגית, אשר יכלה לספק ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיה. בית המשפט שקל גם את עדותו של הנאשם, שהכחיש את כל הטענות, ומצא אותה כנה וכנה. ככלל, הראיות שהוצגו לא הספיקו כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר, והביאו לזיכויו.