ו"ע 2016/01

תקציר

המשיבים ביקשו להחריג שתי חוות דעת שהגיש המבקש מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט, בנימוק של חוסר רלוונטיות והתערבות בלתי ראויה בשיקול דעתו של בית המשפט. חוות הדעת הראשונה, שחיבר פרופ' מיגל דויטש, נטענה על ידי המשיבים כחוות דעת משפטית המהווה ניסיון להשפיע על שיקול דעתו המשפטי של בית המשפט, ולכן אין לקבלה כראיה. חוות הדעת השנייה, שנכתבה על ידי מר מנחם פרלמן, נטען כי אינה רלוונטית למקרה הנדון, שכן היא כוללת טענות כלליות לגבי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל ולא ניתוח קונקרטי של החוזה במקרה הנוכחי. המבקש טען כי יש לקבל את חוות הדעת כראיה, או לכל הפחות להיחשב כאסמכתאות משפטיות התומכות בטענותיו. באשר לחוות דעתו של פרופ' דויטש, הגדיר אותה המבקש כחוות דעת בין-תחומית שתסייע לבית המשפט בקבלת החלטתו. בית המשפט דחה את בקשת המשיבים, אם כי לא לגמרי. חוות דעתו של מר פרלמן נחשבה רלוונטית והותרה כראיה, למרות שכללה כמה קטעים לא רלוונטיים שבית המשפט הבטיח להתעלם מהם. עם זאת, נקבע כי חוות דעתו של פרופ' דויטש אינה ראיה, שכן בסופו של דבר מדובר בחוות דעת משפטית על פרשנותו ויישומו של הדין הישראלי. בית המשפט גם סירב להתייחס לחוות דעת זו כאסמכתא משפטית, שכן היא הוזמנה להליך המשפטי הספציפי ולכן לא ניתן לראותה כמקור אובייקטיבי. עם זאת, חוות הדעת לא הוצאה מתיק בית המשפט, אלא נחשבה לחלק מטיעוניו המשפטיים של המבקש. משכך, קבע בית המשפט כי פרופ' דויטש לא ייחקר על חוות דעתו, שכן מטרת חקירת עדים היא להציג ראיות, ולא לטעון טיעונים משפטיים. המשמעות המעשית של החלטה זו הייתה שבית המשפט ישקול את חוות הדעת באותו מעמד כמו כל טיעון משפטי אחר שהציג המבקש. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-21 בינואר 2008.