ת"א 10373/97

תקציר

התובעת, ורד טל, הצטרפה כחברה לקופת חולים מכבי בספטמבר 1993. היא ביקרה אצל רופא המשפחה, ד"ר צבי גרנק, והתלוננה מספר פעמים על ירידה במשקל, עייפות וחום. ד"ר גרנק לא ביצע בדיקה גופנית ולא מדד את לחץ הדם שלה במהלך ביקורים אלה. ביום 20.12.93 לקתה התובעת בהתקף אפילפטי ונפצעה בראשה. למחרת היא ביקרה אצל ד"ר גרנק והתלוננה על הפציעה והחום. ד"ר גרנק הפנה אותה למספר בדיקות ולרופא עיניים, ד"ר יעקב רסיאר, אשר מצא חששות בעינה השמאלית של התובעת והפנה אותה בדחיפות למכון הלייזר לרפואת עיניים של קופת החולים. תוצאות בדיקת השתן של התובעת מיום 22.12.93 הצביעו על ריבוי תאי דם אדומים וספירת טרומבוציטים נמוכה, אשר יוחסו למחזור החודשי שלה. ביום 27.12.93 ביקרה התובעת אצל גסטרואנטרולוג בשם ד"ר חיים פלדמן, אשר מדד את לחץ הדם שלה ומצא ערכים גבוהים. ד"ר פלדמן הפנה את התובעת לבדיקות נוספות וקבע ביקור מעקב ביום 29.12.93. תוצאות הבדיקה הצביעו על דם וחלבון בשתן וכן על הפרעה קלה בתפקוד הכליות. ד"ר פלדמן הפנה את התובעת לנפרולוג. עם זאת, מצבה של התובעת הידרדר והיא אושפזה בדחיפות בבית החולים ביום 4.1.94. היא אובחנה עם יתר לחץ דם ממאיר ותסמונת אורמית המוליטית וקיבלה טיפול להורדת לחץ הדם. למרות הטיפול, מצב הכליות שלה הידרדר והיא נזקקה לדיאליזה. ביוני 1994 עברה התובעת השתלת כליה שנתרמה על ידי בעלה, התובע השני בתיק זה. בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי רשלנות הנתבעים הובילה לצורך של התובע בדיאליזה ובהשתלת כליה. למרות שד"ר גרנק היה צריך לבצע בדיקה גופנית ולמדוד את לחץ הדם של התובעת במהלך ביקוריה, התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין הנזק שנגרם. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים האחרים – רופא העיניים, מנהל מכון העיניים והגסטרואנטרולוג – לא חרגו מהנורמה הרפואית המקובלת בטיפולו בתובע. עם זאת, בית המשפט הטיל על קופת החולים ועל ד"ר גרנק אחריות בגין אי אבחון יתר לחץ דם של התובעת, דבר שגרם לעיכוב בטיפול במצב ובהתחלת הטיפול התרופתי. עיכוב זה שלל מהתובעת הזדמנות להאט את מהלך מחלת הכליות שלה ולשפר את איכות חייה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 150,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות.