ע"א 3115/99

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשה להשבת ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪ אשר ניתנה כבטוחה על ידי המערערת בתיק משפטי בפני בית המשפט. הערבות נועדה להבטיח את הוצאות המשיבים בערעור. בית המשפט פסק בעבר לטובת המערער, ביטל את פסק הדין נשוא הערעור והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. מאחר שלא נפסקו הוצאות המשיבים, טענה המערערת כי יש להשיב להם את הערבות הבנקאית. עם זאת, נוצרו סיבוכים עקב עיקול צד ג' שהונח על הערבות בדמות אמצעי גביית חובות שביקש המשיב השלישי כנגד המשיב הראשון. אופי מעורבותו של המערער בהליכי ההוצאה לפועל היה שנוי במחלוקת. המערער טען כי הערבות היא להופעתו של המשיב הראשון ולא לחיובים, ואילו המשיב הראשון טען ההפך. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהכספים הוחזקו בנאמנות עבור המשיבים עד להכרעת הערעור וכי קביעת מזכיר בית המשפט בעניין הפיקדון היא פעולה מינהלית. משכך, מאחר שהיה עיקול צד ג' על הפיקדון, קבע בית המשפט כי עליו למלא אחר הצו ולהורות כי העניין יובא להכרעת ההוצאה לפועל, למרות פסיקתו הקודמת של בית המשפט העליון שעשויה הייתה להשתמע כי ניתן להחזיר את הבטוחות למערערים. עוד צוין בפסק הדין כי ייתכן שהבטוחות לא ישוחררו בשל העיקול, כולן או חלקן, אך קביעה זו נתונה גם בידי ההוצאה לפועל, שכן המשיבים לא העלו טענה זו. בפסק הדין נקבע כי השאלות סביב הסכסוך וגורל הבטוחה יוכרעו חיצונית על ידי רשם ההוצאה לפועל.