ה"פ 194/06

תקציר

המחלוקת היא על חלוקת הכנסות והוצאות בין בעלים משותפים של בניין. בעלי הדירות התקשרו במספר הסכמים, אך בהמשך נתקלו בחילוקי דעות בנוגע לזכויותיהם וחובותיהם, במיוחד לאחר שדייר עזב את הבניין בטרם עת. העניין הועבר לבוררות, והבורר הכריע לטובת המשיבים אך לא התייחס באופן מלא לטענות המבקש בנוגע להוצאותיהם. המבקש עתר לבית המשפט לבטל את פסק הבורר, בטענה כי הבורר חרג מסמכותו, לא דן בכל הסוגיות וקיבל החלטות בניגוד לדין המהותי ולתקנת הציבור. לגופו של עניין, טענו המבקשים כי לא ניתנה להם הזדמנות להציג ראיות בדבר הוצאותיהם וכי הבורר פסק למשיבים סכומים גבוהים מכפי שביקשו. בית המשפט הסכים חלקית ומצא כי החלטת הבורר בדבר חלוקת ההוצאות לא הוסברה דיה ולא נתנה למבקש הזדמנות הוגנת להציג את ראיותיו. עם זאת, בית המשפט בחר שלא לבטל את פסק הבוררות כולו אלא להחזירו לבורר לדיון נוסף והבהרות, תוך הדגשה כי על בתי המשפט להתערב בפסקי בוררות רק במקרים נדירים וחריגים. בית המשפט גם אישר את פרשנותו של הבורר להסכמות בין הצדדים ואת החלטותיו במרבית הנושאים, לרבות זכות המעבר. הבורר הונחה לפסוק בשאלת ההוצאות בפסק הבוררות המשלים שלו.