ת"צ 18440-11-19

תקציר

שלוש בקשות נפרדות לדחיית שתי בקשות אישור לתביעות ייצוגיות הוגשו על ידי שלושה בנקים גדולים בישראל: בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק מזרחי טפחות. בבקשות האישור, שהוגשו על ידי שני תובעים, נטען כי הבנקים גובים עמלות מופרזות עבור שירותים בנקאיים ספציפיים בניגוד לחוקי הבנקאות. עם זאת, הנתבעים טענו כי התובעים הודו בעבר בתביעה אחרת כי שכר הטרחה היה חוקי, מה שיצר סתירה והשתק משפטי. בנוסף, טענו הבנקים כי התובעים פעלו בחוסר תום לב בכך שפיצלו את עילות התביעה שלהם למספר הליכים והסתירו תביעות קודמות הקשורות לכך. התובעים השיבו כי הבקשות הנוכחיות עסקו בנושאים שונים וכי הצהרותיהם הקודמות היו אגביות ולא נועדו לשרת את מטרתן. לאחר שבחן את הטענות והטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את בקשות הדחייה. בית המשפט מצא כי הטענות טעונות בירור נוסף וכי דחייה על הסף אינה ראויה במקרה זה. יתר על כן, בית הדין חש שלא בנוח עם התנהלות התובעים שלא לחשוף תביעות קודמות הקשורות ופיצול עילות תביעה, אך לא ראה בכך חוסר תום לב קיצוני המצדיק דחייה על הסף. במקום זאת, החליטה השופטת להתייחס לחששות הבנקים מהתנהלות התובעים בתהליך האישור והדגישה כי לחוסר הגילוי של התובעים יהיו השלכות על תום ליבם. השופטת הדגישה גם את החשיבות בכך שהתובעים ובאי כוחם יציגו את התמונה המלאה של הליכים דומים קודמים. משמעות החלטת בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לתובעים הייתה שהם יישאו בהוצאותיהם בעצמם לצורך היענות לבקשות הדחייה. לאחר מכן קבע השופט מועדים חדשים לתגובות הבנקים לבקשות האישור וקבע דיון קדם משפט.