ת"ק 44069-09-14

תקציר

במקרה זה, התובע, עורך דין שמטרתו להילחם בהפצת "ספאם" לא רצוי, תבע 33,800 ₪ בגין פיצויים לדוגמה לאחר שקיבל 42 פרסומות מהנתבעת ללא הסכמה, המפרות לכאורה את סעיף 30א לחוק התקשורת. התובע, שייתכן שהיו לו אינטראקציות קודמות עם הנתבע, טען כי לא הסכים למודעות אלה. למרות בקשת ההסרה מרשימת התפוצה, המשיכה התובעת לקבל מיילים עקב תקלה טכנית כאשר הנתבעת החליפה ספק שירותי דואר אלקטרוני. בית המשפט הכיר בכך שהנאשם נוהג לשלוח מודעות רק בהסכמה וכי ההפרה נבעה ממחדל אמיתי ולא מכוונת-זדון. ההחלטה דנה בשיקולים שהותוו בפסקי הדין הרלוונטיים של בית המשפט העליון, תוך התמקדות באופי ההפרה ונסיבותיה, בכוונת החוק להרתיע מפני דואר זבל ובמידתיות הפיצוי. טענת הנתבע כי התובע מנצל לרעה את מערכת המשפט למטרות רווח הוכרה אך לא אושרה, שכן תביעות פרטיות משרתות את האינטרס הציבורי במאבק בספאם. בסופו של דבר, בהתחשב בחומרה המינימלית ובטעות האמיתית בתיק, פסק בית המשפט לתובע 3,000 ₪, תוך הדגשת סכום זה כדי להרתיע תקלות עתידיות תוך הימנעות מנזק עונשי מופרז לעסקי הנתבעת. עוד ציין בית המשפט כי דרישות לפיצוי מופרז עלולות לפגוע במטרות החוק, ולכן לא נפסקו הוצאות משפט נוספות לתובע.