דנ"א 3444/97

תקציר

פסק הדין דוחה את טענות העותרים לכל הדעות. העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בהנחותיהן העובדתיות בדבר עליית השכר הריאלי הצפויה ושיעורי התשואה על השקעות, והפכו את עתירתם לאקדמית בלבד. בנוסף, קבע בית המשפט כי ניסיונם של העותרים לערער על שיעור הריבית שבו יש להוון את הפיצוי שלהם נעדר כל הצדקה. עוד הזכיר השופט כי בדרך כלל ההלכה הממוסדת קודמת לדיונים אקדמיים, ומקרה זה אינו שונה. פסק הדין מתייחס גם להשפעתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי על פיצוי הוצאות טיפול רפואי. זאת, בהמשך לפסיקה קודמת (עניין אלחדד) שקבעה כי נפגע תאונה הזכאי לטיפול רפואי חינם מקופת החולים אינו יכול לתבוע מהפוגע פיצוי בגין דמי טיפול רפואי. הואיל והעותר ציון הימס נכלל בקטגוריה זו, חברת הביטוח אינה מחויבת לשאת בהוצאות טיפוליו הרפואיים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי בקשתו של הימס לדיון נוסף בנזק הכלכלי שנגרם לכאורה מאיחור בביצוע החלטת בית המשפט המחוזי אינה תקפה, שכן היא לא נדונה בערעור. לבסוף, חויבו העותרים ביחד לשלם לחברת הביטוח המשיבה 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.