רע"פ 9748/11

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם יש להעניק למבקשים, שנפלו קורבן לעבירה שביצעה עוזרת ביתם, זכות ערעור על הפיצויים שנפסקו להם לפי סעיף 77 לחוק העונשין. בית משפט השלום הרשיע את עוזרת הבית והורה לה לשלם פיצוי זעום בשל מצבה הכלכלי. המבקשים ביקשו לערער על החלטה זו, אך נמסר להם באופן שגוי כי הם יכולים לעשות זאת רק בפני בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם, בנימוק של חוק זכויות נפגעי עבירה, שאינו מכיר בזכות ערעור כזו לנפגעים. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור, שנענתה, אך בסופו של דבר לא צלחה. בית המשפט הכיר במצב המצער אליו נקלעו המבקשים ובחסרונותיה של המסגרת המשפטית הנוכחית, שאינה מקנה זכות ערעור מפורשת לנפגעי עבירה. אף שגם החוק אינו שולל במפורש זכות זו, בית המשפט הסביר כי מערכת המשפט הפלילי אינה בנויה להכיל ערעורים נרחבים על פיצויים, שכן היא עשויה לדרוש ראיות שאינן מתאימות להליך פלילי. יתר על כן, האפשרות הקיימת של הגשת תביעה אזרחית, אף שאינה מושלמת, מספקת אפיק חלופי לחיפוש צדק. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין הצדקה ליצור זכות ערעור חדשה במקרה זה, והותיר את המבקשים ללא ערעור על החלטת הפיצויים, חרף הנסיבות המצערות.