רע"א 7750/18

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה ונספחיה, ובסופו של דבר החליט לדחות אותה. דחיית תביעה נחשבת לסעד חריג וקשה שעלול למנוע מהתובעים ליישב את הסכסוך לגופה. בתי המשפט מפעילים סמכות זו בזהירות, ומשתמשים בה רק במקרים קיצוניים, כפי שעולה מפסקי דין קודמים כגון ע"א 8945/09. ככלל, כאשר בקשות לדחייה על הסף נדחות, מתן אפשרות לתיק לעבור לבחינה מלאה אינו מחייב עיון נוסף בערעור, תוך שמירה על היקף צר של ביקורת (כפי שניתן לראות בערעור אזרחי 7851/17). הסוגיה המרכזית במחלוקת זו נוגעת לשאלה האם סעיפי סמכות השיפוט וברירת הדין בהסכם ההלוואה חלים גם על הסכם הערבות. לטענת מסטרמן, בקשתו נובעת מטיעונים משפטיים המתיישבים עם עובדות התביעה. עם זאת, הבקשה לא התייחסה באופן מהותי לתשתית העובדתית של המשיבים, אשר הציגו כי חוזה שותפות הוא מהותי ובלתי נפרד מהסכם ההלוואה. המשיבים טענו כי הסכם הערבות נבע מהסכם השותפות ולא רק מהסכם ההלוואה, דבר המצביע על כך שסעיפי סמכות השיפוט וברירת הדין מהסכם ההלוואה אינם צריכים לחול על הסכם הערבות. עוד טענו כי בתי המשפט בישראל הם הפורום המתאים לדון בהסכמי השותפות והערבות. בהתחשב בטענותיהם העובדתיות של המשיבים, לא ניתן היה לדחות את הטענות המשפטיות ללא בדיקה נוספת, דבר שהצריך משפט לבירור התשתית העובדתית והמשפטית, ובכך להביא לדחיית הבקשה. לא חויבו בהוצאות, שכן לא התבקשה תגובת המשיבים. החלטה זו ניתנה ביום 10.12.2018.