ע"א 4305/98

תקציר

הערעור בעניין הגבלת חשבון בנק של חברת מ.צ.י.ג.ה בנין והשקעות בע"מ נגד בנק לאומי נדחה. ההגבלה הראשונית התרחשה כאשר הבנק סירב לכבד 10 שיקים בשל חריגת המערער ממסגרת האשראי שלהם. המערערת טענה כי הסירוב סותר הסכמים עם הבנק, וטענה להבנה המאפשרת משיכות מעבר למסגרת האשראי הפורמלית של 170,000 ₪. הם ציטטו הסכמים קודמים וטענו כי הסכם מאוחר יותר הרחיב את המגבלה. עם זאת, בית המשפט מצא טענות אלה בלתי מבוססות, וציין כי מסגרת האשראי בסך 339,108 ₪ חרגה באופן משמעותי, והבנק סירב כדין לצ'קים. נקבע כי כל הפרשה זמנית של משיכות עודפות על ידי הבנק אינה מהווה הסכם קבע. בנוסף, אישר בית המשפט כי הבנק שלח הודעת הגבלה, כנדרש בחוק, למרות טענת המערערת לאי קבלה. בית המשפט ציין גם את ההיסטוריה של המערערת בהגבלות חשבון בעבר. זאת ועוד, בקשתה החלופית של המערערת לשקול מחדש את צו המניעה הזמני בדבר תקופת ההתיישנות נדחתה בשל היעדר חרטה אמיתית והפרות חוזרות ונשנות. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.