בש"א 10863/01

תקציר

התיק נסוב סביב בקשת כונס נכסים לצו מניעה נגד חילוט ערבות בנקאית בעקבות חדלות פירעון וכינוס נכסים של חברה שהשכירה נכס מהמשיבה מס' 2. בית המשפט פסק לטובת המשיבה מס' 2, ביטל את צו המניעה והתיר את חילוט הערבות הבנקאית. פסק הדין דן בהרחבה באופיין של הערבויות הבנקאיות האוטונומיות, תוך הדגשת עצמאותן מהעסקה הבסיסית שהן מבטיחות. תוך הכרה בעצמאותן הכללית של ערבויות אלה, בית המשפט מבהיר כי לעיקרון זה חריגים, לרבות מקרים של חוסר תום לב או תביעות סרק של המוטב. יש לציין כי פסק הדין מדגיש את תפקידו של תום הלב ומפרש חוזים באופן הוליסטי, לרבות חוזים אחידים, כך שישקפו את כוונת הצדדים. במקרה דנן, חדלות הפירעון של החברה היוותה הפרה יסודית של הסכם השכירות, ואי מסירת הודעת חילוט בכתב על ידי המשיב הייתה הפרה טכנית גרידא. בית המשפט דחה גם את הטענה כי קריסת החברה היוותה תנאי מונע או תנאי סיום, שכן אלה לא נאמרו במפורש בחוזה. יתר על כן, קביעתו של שוכר חדש, ששילם דמי שכירות גבוהים יותר, אינה שוללת את הנזק שנגרם מהפרתו של הדייר הקודם. נוכח הסבירות לנזק ממשי למשיבים, קבע בית המשפט כי הם רשאים לחלט את הערבות הבנקאית האוטונומית. פסק הדין התייחס גם לקביעת הנזקים, והדגיש כי היא צריכה להיות מטופלת על ידי בית משפט אזרחי ולא על ידי בית משפט לפירוק. ככלל, פסק הדין מחזק את היעילות המסחרית של ערבויות אוטונומיות תוך שילוב אמצעי הגנה מפני ניצולן לרעה.