ע"א 3406/06

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית המשפט המחוזי לקבל באופן חלקי את תביעת עורך הדין לשכר טרחה נגד לקוחה. הלקוח רכש קרקע מאביו של עורך הדין ובמסגרת ההסכם הכולל הסכים הלקוח לשכור את שירותיו המשפטיים של עורך הדין הקשורים לקרקע. הסכם שכר הטרחה זיכה את עורך הדין בשליש שכר הטרחה עבור כל עסקת מכר. עורכת הדין ערערה על חישוב שכר טרחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שנקבע כי הוא שליש משכר הטרחה ששולם לעורכי הדין של הלקוח, כלומר שליש מ-0.9% משווי העסקה. בג"ץ קבע כי שכר טרחת עורך הדין צריך להיגזר מסך שכר הטרחה שישולם לכל עורכי הדין המעורבים, שיעמוד על שליש מ-1.35% משווי העסקה. עוד קבע בית המשפט כי הלקוחה לא יכלה להפחית את שכר טרחת עורך הדין ללא הסכמתה וכי תביעתה של עורכת הדין לפיצוי מוסכם מראש בנוסף לשכר טרחתה אינה מוצדקת שכן קיימת חפיפה בין השניים. עורכת הדין בחרה לקבל שכר טרחה חוזי ולכן ויתרה על זכותה לתבוע פיצוי מוסכם. עם זאת, אם הלקוח יפר את ההסכם בעתיד, עורך הדין יוכל לתבוע את הפיצוי המוסכם בניכוי הסכומים שכבר שולמו. השופט ישעיהו שנלר הוסיף כי סעיף הפיצוי שהוסכם מראש מייצג למעשה שתי אפשרויות לשכרה של עורכת הדין ובחירה באחת מהן מוותרת על זכותה לאחרת. הערעור התקבל באופן חלקי, והלקוחה חויבה לשלם לעורך הדין את שכר טרחתה בשיעור של 0.45% + מע"מ מערך העסקה, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.