ע"פ 3314/06

תקציר

הכרעת הדין דנה בהליך הערעור בעקבות הרשעה פלילית, ובפרט בחומרת העונש. בית המשפט מציין כי חריג שערכאת ערעור תתערב בעונש המוטל על ידי בית המשפט הפרוצדורלי, ואין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים, למרות שהעונש מצוי ברף הגבוה יותר של העונש. העבירות בהן הורשע המערער היו עבירות מין חמורות, שתוכננו ובוצעו בקפידה, ובית המשפט מדגיש את המסוכנות הנשקפת מהמערער לציבור, כמו גם את חוסר האמפתיה שלו כלפי קורבנותיו. בית המשפט מתייחס גם לטענותיה של המערערת בדבר ניגוד העניינים הנטען של פקיד השומה, אך מגיע למסקנה כי לא התקיים קשר טיפולי שימנע ממנה להעריך את מסוכנותו של המערער לחברה. בהתייחסו לשאלה האם זיכויו החלקי של המערער בשל מודעות לגילו של אחד המתלוננים צריך להביא להקלה בעונשו, מכיר בית המשפט בכך שבדרך כלל, לאחר זיכוי חלקי, תהיה ערכאת הערעור מחויבת לבטל את העונש בגין אותה עבירה ספציפית. עם זאת, מאחר שבית משפט קמא הטיל עונש כולל, נתונה לערכאת הערעור הסמכות להותיר על כנו את העונש המקורי, גם ללא ערעור עליו. בית המשפט מוסיף ודן באפשרות להמיר את ההוראה החופפת לצו צבירה ומגיע למסקנה כי יש להתיר זאת, מה גם שהעונש הכולל שיוטל יישאר בעינו. לאחר בחינת רמת הענישה בגין העבירות, מחליט בית המשפט כי מתבקשת הפחתה מתונה של המאסר בפועל שהוטל בפועל, בשל זיכויו החלקי של המערער, השוני בעונשי המקסימום בגין העבירות ונסיבותיו האישיות של המערער. לפיכך, בית המשפט מציע להפחית את העונש בפועל בשנה אחת, תוך שמירה על יתר רכיבי העונש. לבסוף, בית המשפט מתייחס לנוהלי שירות בתי הסוהר ולטקטיקות ההפחדה של המערער כלפי המטפלים בו, וממליץ להתעלם מתלונותיו הבלתי מוצדקות. הערעור על גזר הדין מתקבל אפוא באופן חלקי, ומפחית את העונש בפועל לשש עשרה שנים.