עע"מ 1798/20

תקציר

פסק הדין מתמקד בעיקר בדחיית ערעור כתיאורטי משום שנסיבות העתירה המקורית השתנו. בית המשפט הדגיש כי ככלל הוא נמנע מעיסוק בשאלות תיאורטיות, אלא מתמקד במחלוקות אקטואליות ומעשיות. השופט סולברג הדגיש כי בתי המשפט אינם מופקדים על בחינה תיאורטית אלא על פתרון מחלוקות קונקרטיות, והסביר כי דיונים קודמים נרחבים במשפט העברי מבחינים בין דעות המובעות בפועל לבין דעות שנבחנות באופן תיאורטי בלבד. פסק הדין הדגיש את חשיבות הטיפול בעניינים רק כאשר קיימת מחלוקת חיה, וציין כי יש לטפל בכל תיק על פי פרטיו הספציפיים שכן גם שינויים קלים יכולים להוביל לתוצאות שיפוטיות שונות. בית המשפט הדגיש את זכות היסוד לחופש הביטוי, ובפרט לביטוי פוליטי, וציין כי יש להגבילה רק במקרים קיצוניים שבהם היא פוגעת באופן מהותי ברגשות הציבור. בהתחשב בכך שהעתירה הנדונה הפכה להיפותטית, לא הייתה סיבה משכנעת להכריע בה. זאת ועוד, התקיים דיון בפעולת האיזון הנדרשת בחוק בין חופש הביטוי לבין ההגנה על רגשות הציבור, שצריכה לעמוד באמות מידה חוקתיות. דוקטרינת הסבירות בהחלטות מינהליות נגעה בה, עם דעות שונות כיצד יש ליישמה, אך הקונצנזוס הכללי היה כי כל התערבות בזכות חייבת לשקול יישום רציונלי ומידתי במסגרת החוק. לסיכום, בית המשפט חזר והדגיש כי יש לדון בעניינים כאשר הם רלוונטיים ומעשיים, ודחה את הערעור משום שהמצב העובדתי חדל להתקיים, ולכן ההחלטה מיותרת. בית המשפט ציין גם את החשיבות של אי שימוש במשאבים שיפוטיים לסכסוכים היפותטיים, והדגיש את מחויבותם למעשיות ולשימוש יעיל בהליכים שיפוטיים.