בג"צ 7407/11

תקציר

העתירה המונחת בפני בית המשפט היא בקשה להתערב בפסק דין של בתי הדין הרבניים בעניין נישואין של בני זוג יהודים, גירושין והסדרי ממון בעקבותיהם. בית המשפט מציין כי הוא אינו יושב בדרך כלל כערכאת ערעור על החלטות של בתי הדין הרבניים, ויתערב רק בנסיבות חריגות. מאחר שעניינו של העותר נדון בשתי ערכאות שיפוטיות, אין זה נחשב למקרה חריג. בית הדין מבהיר כי ענייני נישואין וגירושין בין יהודים נדונים על פי דין תורה בבתי הדין הרבניים. במקרה זה, החלטת בית הדין האזורי לקבל חלקית את תביעת הגירושין של הבעל על יסוד טענת עוגמת הנפש שלו שלא בוררה היא מוצדקת, שכן קיימות ראיות לאומללות הדדית בין בני הזוג, והנישואין התפרקו ללא תקנה. החלטת בית המשפט נתמכת גם בכך שהעותרת אינה טוענת להפרת סמכות או דין תורה, אלא קובלת על החלת החוק בעניינה, שאינה סיבה מספקת להתערבות בג"ץ. בשאלות של מזונות וחלוקת רכוש, בית המשפט מוצא כי החלטות בתי הדין הרבניים הן סבירות ומבוססות על דיונים הלכתיים, ולכן בג"ץ לא יתערב. לבסוף, בסוגיית חלוקת הנכס, מציין בית המשפט כי החלטת בית הדין האזורי הייתה הוגנת, וממילא אינה מצדיקה התערבות. לפיכך העתירה נדחית, כאשר השופטים מסכימים כי לא ייפסקו הוצאות, בהתחשב בנסיבות הרגישות.