ע"פ 2499/97

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על עונש של חמש עשרה שנות מאסר שהוטל על המערער, יוסף טופול, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. טופול הורשע בשורה של עבירות כלכליות, בהן זיוף, מרמה וגניבה תוך ניצול לרעה של אמונים. העבירות התפרשו על פני עשר שנים וכללו סכומי עתק, המוערכים בכ-22 מיליון שקל. בית משפט קמא הדגיש את חומרת העבירות של טופול, ובמיוחד את היעדר החרטה ואי החזרת הכספים שהופקעו, והטיל עונש כבד. ההגנה טענה להקלה בענישה, והדגישה כי המקרים האחרונים של עבירות דומות הסתיימו בעונשים מקלים יותר, וכי עקרון אחידות הענישה מצדיק הפחתה. עם זאת, השופטות, השופטות ביניש וזמיר, תוך הכרה בחומרת המעשים, קבעו כי העונש שנגזר היה חריג בהשוואה למקרים קודמים, לרבות אלה שהוזכרו על ידי התביעה. הם הדגישו את הצורך במדיניות מחמירה בנושא שחיתות ועבירות "צווארון לבן", אך גם הכירו בחשיבות אחידות הענישה. בעקבות זאת החליטו השופטים להפחית את עונשו של טופול ל-12 שנות מאסר, תוך שמירה על יתר קביעותיו של בית המשפט קמא, לרבות פיצוי כספי. לפיכך הערעור התקבל באופן חלקי.