ת"א 49273-11-22

תקציר

התובעת, בעלת דירה בבית משותף, הגישה תביעה נגד נציג הבית המשותף ובעלי הדירות, בדרישה לפיצויים בגין רשלנות והפרת חוזה בקשר לאיטום גג דירתה. עם זאת, הטענה פגומה שכן היא נעדרת אמירה ברורה של עילות התביעה המשפטיות ואינה מביאה ראיות לרשלנות כנגד הנתבעים. השופט מציין כי נראה שהתובע מבלבל בין רשלנות של קבלנים שונים שהיו מעורבים בעבודות האיטום. כמו כן, הנציגים פנו למומחים, פעלו על פי המלצותיהם ופעלו בהתאם לצו שיפוטי בעניין האיטום, המעיד על התנהגות סבירה. כמו כן, לא הוכחה רשלנות או אשמה מצד הסוכנים. באשר לבעלי הדירות, התובעת לא ביססה את רשלנותם, ולא ניתן לשלול את רשלנותה שלה, מה גם שהיא תרמה לנזק שנגרם כתוצאה מהשיפוצים בדירתה. השופט מוסיף ודן בעילות התביעה האפשריות של הפרת חוזה ומגיע למסקנה כי הנציגים מילאו את התחייבויותיהם על פי הסכם הפשרה. בנוסף, התובעת עצמה הפרה את ההסכם בכך שהלישה תשלומים. השופטת דוחה את התביעה לפיצויים לא ממוניים בגין עוגמת נפש, וקובעת כי כל עוגמת נפש שחווה התובע לא נבעה מנזק מתמשך ואינה מידתית ביחס לנזק הרכוש הקל. יתר על כן, רשלנותה התורמת של התובעת וחוסר תום לבה, כמו גם איחור בתיקוניה, מקלים על תביעה זו. השופט מחליט לדחות את תביעת התובעת על הסף ומורה לה לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.