ע"פ 989/19

תקציר

במקרה זה דחה בית המשפט לערעורים את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואישר את ההרשעה. טענות המערער התמקדו בערעור על המהימנות והממצאים העובדתיים ביחס לעדותה של המתלוננת, תוך טענות לחוסר עקביות ומניעים לכאורה לבדיות. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הערכתו המפורטת של בית המשפט המחוזי את אמיתותה של המתלוננת ומצא את עדותה עקבית ונתמכת בראיות על מצבה הנפשי באותה עת. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר קשירת קשר או זיהום עדות, וקבע כי תגובותיה הרגשיות של המתלוננת וגילוייה הקודמים היו אופייניים ומובנים לקורבן צעיר של תקיפה מינית. בית המשפט דחה גם את טענותיו המשפטיות של המערער בדבר תחולתן של הנסיבות המחמירות של "בן המשפחה", וקבע כי מעורבותו התכופה של המערער בחיי המתלונן עונה על ההגדרה הנדרשת בחוק. העונש של 47 חודשי מאסר בפועל נמצא ראוי, ומשקף התחשבות מאוזנת בנסיבותיו של המערער ובחומרת העבירות. בית המשפט ציין לשבח את אומץ ליבה של המתלוננת להוציא את העניין לאור ולהשתתף בהליך המשפטי. המערער נדרש להתחיל לרצות את העונש כמתוכנן. השופט מ' מזוז והשופטת י' וילנר הסכימו עם פסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. הערעור נדחה רשמית ב-19 בדצמבר 2019.