ת"א 3121/00

תקציר

המקרה סובב סביב תינוק בן יומו שסבל מסיבוך חמור במהלך הלידה שנקרא "פריקת כתף", שהביא לנזק למקלעת העצבים הברכיאלית, המכונה שיתוק ארב. התובעים, התינוק ואמו, תבעו את בית החולים בגין רשלנות, בטענה כי הצוות לא התכונן ללידה עם סיכון מוגבר לפריקת כתף ולא דאג לנוכחות רופא מיומן במהלך הלידה. בית החולים הכחיש את הטענות וטען כי מעשיה של המיילדת היו ראויים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי בית החולים אכן לא העריך את הסיכון במדויק ונערך בהתאם. נמצא כי קיימים מספר גורמי סיכון, כגון מקרוסומיה עוברית, השמנת יתר אימהית ולידה קודמת של יילוד גדול, מה שהגדיל את הסיכוי לפריקת כתף. גם ברשומות הרפואיות היה חסר מידע חיוני, מה שהפריע להבנת מה שקרה במהלך הלידה. השופט הגיע למסקנה כי התובעים הצליחו להוכיח רשלנות מצד בית החולים. באשר לסוגיית הסיבתיות, טען בית החולים כי הנזק אירע במהלך ההיריון, אך בית המשפט מצא טענה זו ללא תימוכין. השופטת קיבלה את גרסת התובעים לאירועים וקבעה כי הנזק נגרם במהלך הלידה בשל קשיים בחילוץ היילוד. בית החולים לא הצליח להוכיח שהתוצאה הייתה זהה גם בנוכחות רופא מיומן. משכך, התביעה התקבלה, ובית החולים חויב לפצות את התובעים. הפיצוי כלל הפסדי השתכרות, כאב וסבל, סיוע מצד שלישי, הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים בעבר והוצאות רפואיות עתידיות בסך 633,212 שקל. בית החולים נדרש גם לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של התובעים.