תפ"ח 29494-12-12

תקציר

הנאשם, אחיו של הקטין המנוח, הואשם בעבירת הרצח, לאחר שהודה במשטרה ובבית המשפט כי רצח את אחותו. האירוע התרחש על רקע רצונה של המנוחה לעזוב את בית המשפחה ולהיות עם בן זוגה, בניגוד לרצון המשפחה. המשפחה ניסתה למנוע את הקשר והמנוח עזב את הבית למספר ימים. ביום האירוע התפתח ויכוח בין הנאשמת לבין המנוחה, במהלכו הביעה האחרונה את רצונה לעזוב את הבית ולהיות עם בן זוגה. הנאשם, שכעס, ניגש למטבח, נטל סכין ושב לחדרו של המנוח. המנוחה המשיכה להתגרות בו, והנאשם, שטען כי רק רצה להפחיד אותה, דקר אותה לבסוף בצווארה וגרם למותה. הנאשם טען כי ההרג לא היה מתוכנן מראש, ונעשה בלהט הרגע וללא כוונה להרוג. בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירת הרצח, בקובעו כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא זה שהרג את המנוח, וכי ההריגה הייתה מתוכננת מראש וללא יסודות של התגרות. בית המשפט קיבל את הודאת הנאשם כמו גם ראיות נוספות, לרבות עדויות שוטרים שהגיעו למקום ובני משפחתו של הנאשם, ודחה את טענת הסנגור כי אדם נוסף ביצע את הרצח. בית המשפט הוסיף וקבע כי יסודות עבירת הרצח מתקיימים בתיק, שכן הנאשם החליט להרוג את המנוח, ההריגה נעדרה התגרות, והנאשם התכונן פיזית למעשה. לבסוף, ציין בית המשפט את ההתנהלות הלקויה לכאורה של המשטרה ושירותי הרווחה בטיפול בתיק, אך קבע כי אין בכך כדי להוות הגנה לנאשם או להפחית מאחריותו לרצח.