ת"ק 39537-02-16

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד שישה נתבעים לפי סעיף 30(א) לחוק התקשורת, בטענה ששלחו לו דברי פרסומת ללא הסכמתו. הנתבע הראשון לא הגיע לדיון, ולכן התביעה נגדו נבחנה על סמך דברי התובע, שהשופט קיבל וכתוצאה מכך חויב לשלם 800 שקל בתוספת 200 שקל אגרת בית משפט. הנתבע 3 שלח לתובע 14 מיילים, הודה בכך, אך טען כי לא מדובר בפרסומות. השופטת לא הסכימה, הדגישה את התוכן השיווקי של ההודעות והורתה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 7,800 שקל והוצאות בסך 300 שקל. הנתבע 4 טען כי התובע הסכים לקבל הודעות דוא"ל באמצעות שדרוג חבילת האינטרנט שלו, והשופטת נעתרה, דחתה את התביעה והורתה לתובע לשלם 500 ₪ הוצאות משפט. הנתבע 5 טען כי שבע ההודעות שנשלחו לתובע היו "תוכן עיתונאי", והשופט דחה זאת והורה להם לשלם פיצוי בסך 7,000 ₪ והוצאות בסך 500 ₪. לבסוף, הנתבע 6 הודה בשליחת הודעות הדוא"ל לתובע אך טען, והשופטת הסכימה, כי התובע הסכים בכך שהסכים לתנאי השימוש. התביעה נגדם נדחתה, והתובע חויב לשלם 500 ₪ הוצאות משפט. קביעות השופטת התבססו על בחינת תוכן המסרים, התנהלות הצדדים וכוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק התקשורת. לכל נתבע, למעט הראשון, ניתנו 15 יום לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ואילו לנתבע הראשון יש 7 ימים להגיש בקשה לביטול פסק הדין.