דב"ע לב/10 - 2

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, על נסיבותיו של עובד מסוים העובד מחוץ לחצרי מעסיקו. החוק נועד להגן על העובדים על ידי איסור העסקתם בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, והטלת אחריות מוחלטת על מעסיקים לכל הפרה. מטרת החוק אינה לעודד עבודה בשעות נוספות אלא להרתיע אותה באמצעות הטלת קנסות. אחד החריגים לתחולת החוק הקבוע בסעיף 30(א) מתייחס לעובדים שתנאי עבודתם מביאים לכך שלמעסיק אין פיקוח על שעות עבודתם ומנוחתם. פסק הדין מפרש סעיף זה כמתייחס באופן ספציפי להיעדר פיקוח על שעות העבודה, ולא על העבודה עצמה. עבודה מחוץ לשטח המפעל היא דוגמה מובהקת למצב שבו למעסיק אין אמצעים לפקח על שעות העבודה, אלא אם כן קיימים הסדרים מיוחדים. לפיכך, העובד המדובר, שעבד ברובו מחוץ למשרד, מוחרג מתחומו של חוק שעות עבודה ומנוחה. משמעות הדבר היא שהמעסיק אינו אחראי על פי החוק לכל שעות נוספות שעבד, אך עדיין עשוי להיות מחויב חוזית לשלם עבורן. משכך, הערעור על החלטת בית הדין האזורי נדחה, והמעסיק חויב לשלם לעובד הוצאות בסך 250 ל"י.