דנ"פ 2033/08

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מפברואר 2008 דחה ערעור שהגישה עותרת על הרשעתה בניסיון רצח ובשידול לרצח. פסק הדין קיבל גם את ערעור המדינה על עונשו של העותר, 16 שנות מאסר, והחמירו למאסר עולם חובה. העותר טען כי פסק הדין בעייתי, בלתי מידתי ובלתי צודק, והציע פרשנויות חלופיות שיענו על דרישות חוקתיות. עם זאת, המדינה התנגדה לדיון נוסף, בטענה כי חוק העונשין ברור בעניין וכי ידיו של בית המשפט כבולות. פסק הדין, אף שהוא מטריד בפוטנציה, התבסס על עקרונות משפטיים מבוססים ועל כוונת המחוקק העומדת מאחורי הסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין. יתר על כן, חומרת פסק הדין כשלעצמה לא הייתה הצדקה מספקת לדיון נוסף חריג, מה גם שהעותר לא הציג סיכוי ריאלי לשנות את פסק הדין. פסק הדין חיזק את העיקרון לפיו עורכי דין לרצח נושאים באחריות ונענשים באופן שווה למבצעים עצמם. משכך, נדחתה הבקשה לדיון נוסף בפסק הדין. משמעותו של פסק דין זה היא בראש ובראשונה חיזוקו של עקרונות קיימים ולא ביסוס עקרונות חדשים, ולכן הוא אינו ראוי לדיון נוסף.