ת"א 9776-10-16

תקציר

התובע, אליהו גז, שכר מסעדה מהנתבעים, ביטון גבריאל וביטון אפרת, למשך חמש שנים. על פי הסכם השכירות, גז זכאי לתשלומי מוניטין אם יממש את שתי תקופות האופציה הראשונות. מאחר שגז השלים חוזה שכירות לחמש שנים, הוא חייב 50% מערך המוניטין של המסעדה. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את המוניטין, ושני הצדדים התבקשו לספק נתונים רלוונטיים. בעוד גז סיפק את המידע הנדרש, הנתבעים לא מסרו, מה שהפריע להערכת המומחה. המומחה העריך את המוניטין ב-30,000 ₪ נכון לאוקטובר 2014; בית המשפט, לאחר ששקל את חוסר שיתוף הפעולה של הנתבעים, קבע את השווי על 45,000 ₪. על פי הסכם השכירות, על הנתבעים לשלם לגז ביחד ולחוד מחצית משווי זה, בסך כולל של 22,500 ₪, כולל ריבית והצמדה ממועד סיום השכירות. הנאשמים טענו מנגד כי גז גרם נזק למסעדה ולקח ציוד, בו הודה חלקית. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה שכנגד מחוסר ראיות. תחת זאת, בית המשפט מצא כי מעשיו של גז היו מוצדקים וכי טענות הנתבעים לא היו מבוססות וסתרו את הסכם השכירות ואת הראיות האובייקטיביות. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם לגז את הוצאותיו של גז, שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת המומחה, בסך 23,193.75 ₪, כולל ריבית והצמדה ממועד תשלום המומחה. פסק הדין הקודם נגד הנתבע, אשר בוטל בתנאי ששולמו הוצאות לתובע, נותר על כנו שכן לבית המשפט אין ראיות לתשלום הוצאות. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין.