בג"צ 5032/11

תקציר

הפרשה נסובה סביב דחיית בקשת העותרים לצו מניעה זמני נגד בנק ישראל האוסר על פיטוריהם מתפקידם כמזכירת אגף הלוגיסטיקה. בעתירה נטען כי הם נקלטו תחילה במכרז פומבי לתקופה של שלוש שנים, ועל כן יש ליתן להם צו מניעה נגד פיטוריהם. בית הדין האזורי לעבודה דחה את בקשתם לסעד זמני, בקובעו כי העותרת הועסקה כעובדת זמנית לתקופה קצובה וכי אין כל ראיה להבטחה לתקופת העסקה של שלוש שנים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי העותרת לא העלתה טענות מסוימות במהלך הדיון וכי חלק מטענותיה אינן סבירות. בית הדין הארצי לעבודה דחה אף הוא את ערעורה של העותרת על החלטת בית הדין האזורי, בנימוק שבדרך כלל נתון שיקול דעתו של בית הדין הפרוצדורלי אם ליתן סעד זמני אם לאו. לאחר מכן עתרה העותרת לבג"ץ בבקשה לבטל את שתי החלטות בתי הדין לעבודה, בטענה כי הן מתעלמות מהטיעונים והראיות המשפטיות שהוצגו ופוגעות בזכויותיה הבסיסיות. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבות מתבקשת רק במקרים מיוחדים שבהם יש בשאלה משפטית טעות מהותית. המקרה הנוכחי לא היה מקרה כה מיוחד, ולכן בג"ץ לא התערב, דחה את העתירה ואישר את החלטות בתי הדין לעבודה.