ו"ע 1026/00

תקציר

המערערים, בעלי חלקת קרקע בירושלים, ערערו על החלטת רשויות המס בדבר ההוצאות שיוכלו לנכות ממס שבח בגין מכירת נכסיהם. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה ניכוי שכר טרחת עורך דין, אשר לטענת המערערים הוצאו למטרות שונות הקשורות להשבחת הקרקע ומכירתה. בית המשפט העליון, בדעת רוב, פסק לטובת החזרת התיק לוועדת המסים לבחינה מחודשת של הראיות שהציגו המערערים בנוגע להוצאות ההשתתפות העצמית, ובפרט אלה הנוגעות לשכר טרחת עורך דין. עם זאת, בית המשפט ציין גם כי החלטתה הקודמת של הוועדה בעניין הוצאות שלא הוכחו תעמוד, כלומר הוצאות אלה לא יישקלו מחדש. ועדת המיסים, בבדיקתה המחודשת, מצאה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות המצדיקות ניכוי הוצאות נוספות מעבר לאלה שכבר הוכרו על ידי רשויות המס. הוועדה ציינה כי נטל ההוכחה מוטל על המערערים וכי אופיין החריג של ההוצאות הנתבעות מחייב ראיות משכנעות, שלא הוצגו. לפיכך, דחתה הוועדה את הערר וקבעה כי ההוצאות שנקבעו קודם לכן יישארו ללא שינוי. כמו כן, הוועדה הורתה למערערים לשלם לרשויות המס 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים וחתמו עליה חברי הוועדה: עזרא קמה, שלמה מדהלה ואריאלה אקשטיין.