ע"א 2589-06-12

תקציר

הערעור מתייחס לתאונת דרכים שגרמה למותו של בנו בן השלושים ושלוש של המערער ולפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט השלום בירושלים. המערערים, עזבונו של הנפגע ובנו הקטין, טענו כי הפיצוי שנפסק אינו מספק. בתחילה טענו המערערים כי שגה בית משפט קמא בקביעת שכרו של הנפגע ותשלומי המזונות החודשיים לבנו, אך בהמשך חזר בו מטענות אלה. יתר טענותיהם נגעו לאי פסיקת דמי מזונות חודשיים לבנם למרות הכרת בית המשפט כי המנוח היה משלם אותם; השיטה ששימשה לחישוב אובדן ההשתכרות בשנים שלאחר התאונה לא הייתה ראויה, במיוחד לאור פסק דין שניתן לאחרונה; אובדן הפנסיה היה צריך להיות מחושב לתוך בסיס השכר; והפיצוי על אובדן שירותי המאסטר היה נמוך מדי. המשיב טען כי הפיצוי הוגן והולם, ואין מקום להגדילו. בית המשפט פסק לטובת המערערים בשלוש מתוך ארבע טענותיהם. ראשית, בית המשפט הסכים כי יש לכלול את תשלומי המזונות של הקטין בחישובים, מה גם שבית משפט קמא הכיר בחובתו של המנוח לשלם אותם. שנית, אופן חישוב הפסד ההשתכרות בשנים שלאחר התלות צריך ללכת בעקבות הלכת סושרד, שהוכרעה לאחר פסק דינו של בית משפט קמא. המנוח לא היה רווק עצמאי ולכן אין להתייחס אליו ככזה בחישובים. שלישית, בית המשפט קיבל את הטענה כי יש להתחשב בהפסד פנסיה בחישובי הפיצויים, והעריך את שיעורו בכ-10% מבסיס השכר. עוד מצא בית המשפט לנכון להגדיל את הפיצוי בגין אובדן שירותי האדון ל-60,000 ₪, בהתחשב בגילו הצעיר של בן המערער ובהסדר המשמורת שלו עם אמו. הערעור התקבל, והפיצוי הוגדל בהתאם. המשיב חויב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪, בנוסף לפיצוי המוגדל.