בג"צ 8409/20

תקציר

בג"ץ החליט לדחות את העתירה שהוגשה נגד הפרקליטות בנוגע להחלטתה שלא לבטל הסכם של עד מדינה וכוונתה שלא להעמיד את א.א. לדין נוסף. התערבותו של בית המשפט בעניין זה מוצדקת רק במקרים חריגים של אי-חוקיות קיצונית, חוסר סבירות או עיוות דין, ומקרה זה אינו נופל לקטגוריות אלה. בית המשפט מכיר בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות התביעה ואינו מוצא פגמים ברורים וגלויים בהליך קבלת ההחלטות של הפרקליטות. העתירה, שמטרתה להשפיע על ההליך הפלילי נגד א.א., צריכה להיות מופנית לבית המשפט הפרוצדורלי הדן בתיק, הערוך טוב יותר להתמודד עם טענות עובדתיות וראייתיות. החלטתו של בית המשפט המחוזי להתייחס לקבילותה ולמשקלה של עדותו של א.א. במהלך פסק הדין היא הגישה הראויה, ואין לעקוף את בג"ץ באמצעות הגשת עתירה זו. עתירה זו מבקשת למעשה לערער על החלטת ביניים שניתנה במסגרת ההליך הפלילי, שאינה מתפקידו של בג"ץ. לבסוף, נדחית גם בקשת העותרים לסעד ביניים, והם נדרשים לכסות את הוצאות המדינה בסך 4,000 ₪.