ע"ע 7229-10-12

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם יש לראות במשיב, רופא המועסק על ידי המערערת (מדינת ישראל), עובד מדינה הזכאי לתשלום פנסיה תקציבית על פי תנאי מינויו מאוגוסט 1993. המשיב הועסק על ידי המערערת בחוזה מיוחד בשתי תקופות - הראשונה משנת 1981 עד 1992, והשנייה משנת 1993 ואילך. המשיב טען כי הוא הועסק על פי חוזים מיוחדים פיקטיביים בניגוד לחוק ונטל על עצמו התחייבויות מצד המערערת. המשיב הוסיף וטען, כי בשנת 1994 הייתה משרה פנויה שהמערער בחר במודע שלא להציע לו. המערערת טענה כי תביעת המשיב אינה תקפה בשל מעשה של בית הדין בהליך קיבוצי קודם באותו נושא, וכי התביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. בית המשפט פסק לטובת המערער. נקבע כי טענת המשיב בדבר קיומה של משרה פנויה לא הוכחה, וכי נטל ההוכחה מוטל על המשיב. כמו כן, נקבע כי טענת המשיב אכן הושתקה בהליך הקיבוצי, שכן זהות הצדדים והעילה זהות. עוד קבע בית המשפט כי תביעת המשיב התיישנה שכן עילת התביעה קמה, לכל המאוחר, בשנת 1999 עת התקיים נוהל ארגוני בנוגע לתנאי עבודתם של הרופאים. לבסוף, קבע בית המשפט כי העסקתו של המשיב בניגוד לחוק אינה מזכה אותו במעמד של עובד מדינה טרם מינויו בפועל בשנת 2005, שכן נסיבות מקרה זה אינן מצדיקות תוצאה כזו. לפיכך, נדחתה העתירה להכיר במשיב כעובד מדינה מחודש אוגוסט 1993 ולפסוק לו תשלומי פנסיה תקציביים.