עע"מ 1889/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, אשר דחה עתירה לאיחוד משפחות, המבקשת להעניק למערער, אזרח אמריקאי יליד ישראל, תושבות קבע בישראל. המערער נישא לתושבת ישראל, עמה יש לו שלושה ילדים, והגיש בקשה לאיחוד. תוך כדי הטיפול בבקשה עזב המערער את הארץ ושב אליו שלא כדין, דבר שהוביל לדחיית בקשת האח"מים שלו. בעקבות הסכם, הותר למערער להיכנס שוב לישראל, ובקשת האח"מים שלו נפתחה מחדש. הבקשה אושרה והעניקה לו רישיון לישיבת ארעי, שהוארך מאוחר יותר. עם זאת, בשנת 2005 סורב ההיתר "מטעמים פליליים", בשל מעורבותו של המערער בעבירות סמים ובבנייה ללא היתר. בית המשפט לעניינים מנהליים אישר את הסירוב וקבע כי הוא סביר. המערער ערער וטען כי ההחלטה שרירותית וכי נפגעה זכותו החוקתית לחיי משפחה. המשיבים נימקו את החלטתם על סמך עברו הפלילי של המערער ומידע מודיעיני המצביע על מעורבותו בעבירות סמים. בית המשפט העליון, לאחר שעיין בחומר החסוי, מצא את ההחלטה סבירה, בהתחשב בטיב המידע המודיעיני ובעברו הפלילי של המערער, לרבות הרשעה בהחזקת סמים והרשעה נוספת בבנייה בלתי מורשית. בית המשפט הכיר במצוקה שנגרמה למערער ולמשפחתו, אך הדגיש כי על שר הפנים לשים בראש סדר העדיפויות את שלום הציבור. השופטים הגיעו למסקנה כי אמנם ניתן היה לקבל החלטה אחרת, אך הפסיקה הנוכחית אינה בלתי סבירה ויש לדחות את הערעור. השופט מ' נאור והשופט א' רובינשטיין הסכימו עם הכרעת הדין.