עב"ל 177/10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מקבל את פסק דינו של בית משפט קמא ומדגיש את ההקפדה על תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי בדבר מועדים להגשת תביעות. היא קבעה כי לבית המשפט אין סמכות להאריך מועדים אלה, אלא אם כן הדבר הותר במפורש בחקיקה, כפי שניתן לראות בחוקים אחרים. המערערת הייתה מודעת להחלטת הדחייה ולחוב הנובע ממנה, ויעידו על מעשיה לאחר מכן. מסמך מיום 24.3.2005 אישר את מודעותה לחוב, והעניק לה שישה חודשים להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש את חשיבותן של תביעות במועד, וציין את הקשיים הניצבים בפני המוסד להתגונן מפני עיכוב בתביעות בשל שיקולים מנהליים וחברתיים-ציבוריים. למרות שמכתב הדחייה סומן כ"רשום", מה שמעיד על כך שככל הנראה נשלח כך, הודעת החוב לא הייתה כזו. הודגש כי המוסד אינו מחויב לעשות שימוש בדואר רשום, ונוהג זה נתון לשיקול דעתו. טענת המערערת כי ייתכן שהמכתב לא התקבל נדחתה משום שהנטל להוכיח את אי הקבלה היה עליה, בהתחשב בנסיבות ובראיות שהוצגו, דבר שלא עשתה. לפיכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתקבל, והערעור נדחה מבלי להטיל הוצאות. ההחלטה ניתנה בספטמבר 2010 ותועבר לכל הצדדים.