מ. מקרקעין 363/19

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת הנוגעת להרחבת דירה, לרבות בניית מרפסת, בהתאם להוראות חוק המקרקעין. התובע, בעל דירה בבית משותף, התנגד לפרויקט ההרחבה בטענה כי הנתבע, בעל דירה נוסף, אינו עומד בדרישות החוק לפרויקט מסוג זה. המפקח על רישום המקרקעין הוציא בעבר שני פסקי דין. בפסק הדין הראשון נקבע כי הנתבעת לא קיבלה את ההסכמה הנדרשת מבעלי הדירות האחרים והציבה תנאים לבנייה, לרבות השגת הסכמים חתומים משלושה רבעים מבעלי הדירות שנכסיהם סמוכים לרכוש המשותף. פסק הדין השני נתן החלטה מותנית, והאריך את המועד האחרון לעמידה של הנתבעת בתנאים שנקבעו בפסק הדין הראשון. בעקבות פסק הדין השני, פתחה ערכאת הערעור מחדש את ההליכים והחזירה את התיק למפקח כדי שיחליט אם הנאשם עמד בתנאים. המפקח מצא כי למרות שהנתבעת לא עמדה במועדים שנקבעו בפסק הדין הראשון, הם השיגו בסופו של דבר את ההסכמה הנדרשת לבנייה, לרבות פתרון הניקוז, מהרוב הנדרש של בעלי הדירות. בנוסף, מצא המפקח כי פתרון הניקוז שיושם על ידי הנתבעת תואם את היתר הבנייה שניתן למרפסת ואינו דורש עדכון, לאור הבהרת מחלקת הרישוי בעירייה. כמו כן, קבע המפקח כי הנזק האסתטי שנגרם כתוצאה מתמיסת הניקוז על הקיר החיצוני של הבית המשותף אינו בלתי סביר, ודרש את הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות, שהגיעה לידי הנתבע. לפיכך, הגיע המפקח למסקנה כי הנתבעת עמדה בתנאים לבניית המרפסת ודחה את התביעה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.