דב"ע נב/65 - 0

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב השאלה האם יורשיו של מבוטח שנפטר זכאים למענק מהמוסד לביטוח לאומי ("המכון") במקום קצבה חודשית. הסוגיה המרכזית היא הקביעה מתי נקבעה זכותו של המבוטח שנפטר לקבל את המענק, שכן הדבר משפיע על השאלה האם הגמלה עוברת בירושה לעיזבונו. המערערים טוענים כי חלים כללי ההצעה והקיבול בדיני החוזים וכי הסכמתו של המנוח ל"הצעת" המכון יצרה את הזכות להענקה לפני מותו. עם זאת, בית המשפט קובע כי מערכת היחסים בין המוסד למבוטח היא סטטוטורית ונשלטת על ידי חוק הביטוח הלאומי. על פי חוק זה, ההחלטה על מתן תשלום חד פעמי במקום קצבה נתונה בידי פקיד התביעות. במקרה זה, אין חולק כי החלטתו הפורמלית של פקיד התביעות התקבלה לאחר פטירת המבוטח, כלומר זכותו למענק לא נקבעה לפני מותו. אשר על כן, בית המשפט דוחה את הערעור, ומסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי סכום ההיוון אינו חייב לעיזבון המנוח. פסק הדין מדגיש כי אופי ההטבה צופה פני עתיד, ומבדיל אותה מהטבות שכבר גובשו אך לא נגבו בעת פטירת המבוטח. משכך, נדחית תביעת האלמנה למענק, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.