ע"א 1536/03

תקציר

חוות דעתו של השופט עמית גורסת כי יש לקבל את הערעור ולדחות את תביעת הנזיקין של המשיב כנגד המערערים. המשיב, שעבד כמפקח מנופים בנמל, לקה בהתקף לב עקב התרגשות ועצבנות שנגרמו עקב רשלנות המערערת במהלך המשמרת המשותפת שלהם. בעוד שהעובדות מצביעות על חבות המערערת, השופט עמית מדגיש את הצורך להציב גבולות משפטיים להרחבת מעגל הנפגעים הפוטנציאליים ולמניעת שחיקת התביעות וטשטוש ההבחנות בין דיני ביטוח ורשלנות. השופט עמית מפרק את עוולת הרשלנות לחובת זהירות, קשר סיבתי ונזק, תוך התמקדות בקשר הסיבתי. הוא דן במבחנים לביסוס קשר זה, ובהם מבחן הציפיות, מבחן השכל הישר ומבחן הסיכון. במקרה דנן, היכולת הטכנית לצפות את תהליך הפגיעה מוטלת בספק, ושיקולי מדיניות שוקלים כנגד הטלת אחריות על המערערים. הכרה בתביעת המשיב עשויה להרחיב באופן משמעותי את היקף האחריות הנזיקית, לטשטש את הגבול בין טעויות לרשלנות ולהפוך אינטראקציות יומיומיות במקום העבודה לעילות לתביעות נזיקין. כמו כן, השופט מדגיש את ההשלכות הכלכליות של הטלת אחריות נזיקית במקרים כאלה ואת אי התאמתו של קריטריון הרשלנות למצבים מסוימים. כחלופה, הוא מציע כי המשפט הסוציאלי מספק מסגרת הולמת לפיצוי נזקי המשיב. השופט עמית מגיע למסקנה כי מטעמים של מדיניות משפטית אין להכיר בתביעת המשיב בדיני הנזיקין, ותחת זאת האחריות מוטלת על המוסד לביטוח לאומי. השופט שיף והשופט דר מסכימים עם חוות דעתו המקיפה של השופט עמית, המדגישים את הספק בדבר יכולתם של המערערים לצפות את התקף הלב ואת ההשלכות הנורמטיביות של הטלת אחריות במקרה זה. הם מסכימים כי יש לקבל את הערעור ולהכריע לטובת המערערים.