בש"פ 4366/22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור באופן עקרוני, תוך שהוא מקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר גובה הביטחון שנקבע כתנאי לשחרורו של המערער ממעצר. סכום הפיקדון, אותו יש לחלק להתחייבות עצמית וערבויות צד ג', נקבע ברמה המתחשבת במצבה הכלכלי הנוכחי של המערערת. בית המשפט מקבל את טענת המערער כי קביעת הערבויות צריכה להתחשב בטיבן של העבירות המיוחסות למשיב ובפוטנציאל ההכנסה מעבירות אלה. עם זאת, לא ניתן לקבוע את יכולתו הכלכלית של המשיב על סמך הכנסה זו בלבד, מה גם שחלק גדול מרכושם וכספם נתפס לצורך חילוט פוטנציאלי. בית המשפט סבור כי מידת הביטחון מהווה איזון סביר בין הצורך להרתיע את המשיב מפני בריחה או הפרת תנאי שחרור לבין יכולותיו הכלכליות, במיוחד בהתחשב בלמעלה משנתיים בהן שהה במעצר. לפיכך, הערעור נדחה, אך תנאי השחרור תוקנו כדי להגדיל את סכום ההתחייבות העצמית וערבויות צד ג', תוך הבטחת אפשרות ריאלית לשחרור. החלטה זו התקבלה על סמך הוראות חוק סדר הדין הפלילי ופסקי דין קודמים.