ת"א 2766/00

תקציר

התובעים תבעו את העירייה הנתבעת להשיב להם את סכומי הכסף שלטענתם נסחטו מהם שלא כדין, בסך של 1,371,498 ₪, אולם מסיבות פרוצדורליות התביעה הוגבלה לסכום של 1,000,000 ₪. התובעים היו בעלי נדל"ן בתל אביב ונדרשו על ידי העירייה לשלם אגרות מסוימות לצורך קבלת היתרי בנייה. אגרות אלה כללו היטל פיתוח מיוחד, שלטענת התובעים אינו חוקי, וכן היטלי סלילת רחובות. העירייה טענה כי התשלומים היו חוזיים והתובעים לא אולצו לשלם אותם. בית המשפט מצא כי התנהלות העירייה בעייתית מבחינת המשפט הציבורי, שכן היא התנתה את מתן היתרי הבנייה בתשלום אגרות נוספות, תוך יצירת רושם של אפליה לרעה של מי שידם אינה משגת לשלם. עם זאת, התובעים לא ערערו על מדיניות זו בערוצים המנהליים המתאימים, ובמקום זאת פנו לבית המשפט האזרחי. יתר על כן, התובעים נהנו באופן משמעותי מהחוזים עליהם חתמו עם העירייה, שכן הם קיבלו את היתרי הבנייה הרבה יותר מוקדם ממה שהיו מקבלים ללא החוזים, מה שחסך מהם תשלום ארנונה גבוהה. בהיבט המשפט הפרטי קבע בית המשפט כי טענת התובעים לכפייה בחתימת החוזים אינה תקפה, שכן התובעים לא מחו על התשלומים תוך זמן סביר לאחר תום הכפייה הנטענת, והתנהלותם הביאה את העירייה להאמין כי הכסף יעמוד לרשותה. עוד קבע בית המשפט כי גם אם החוזים נחתמו בכפייה, הרי שהתובעים ויתרו על זכותם לבטלם בהתנהגותם, ונבצר מהם לעשות כן בשל הסתמכותה המזיקה של העירייה על חתימותיהם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התשלומים לא בוצעו תחת מחאה, ולכן התובעים התכוונו להסדיר את העניין ואיבדו את זכותם להשבה. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים בנוגע להיטלי סלילת הרחובות, וקבע כי התשלומים בגין רכיב הקרקע התיישנו עקב התיישנות, והתשלומים בגין רכיב הבנייה הוטלו כדין ואינם קשורים לדמי ההשתתפות ששילמו התובעים בעבר. לסיכום, בית המשפט דחה את תביעת התובעים וקבע כי אף צד לא יישא בהוצאות, בהתחשב בנסיבות המורכבות של המקרה.