בש"פ 6022/96
החלטה עליון
תקציר
במחלוקת משפטית הנוגעת לזכותו של משיב בתיק פלילי לעיין בקלטות מסוימות ששימשו כראיות, איזן בית המשפט העליון בין זכויות הנאשם לאלה של המתלוננים, שפרטיותם נפגעה באמצעות הקלטות סמויות. בית המשפט המחוזי התיר לפרקליטו של המשיב להעתיק קלטות אלה תחת נאמנות, אך אסר על שיתוף הקלטות עם המשיב. בית המשפט העליון קבע כי הזכות "לעיין" בחומר חקירה חיונית למשפט הוגן, אך הבחין בינה לבין "העתקה", שהיא בראש ובראשונה מטעמי נוחות. בית המשפט הדגיש כי נוחות הנאשמים ובא כוחם אינה גוברת על הפגיעה הקשה בזכות המתלוננים לפרטיות, שכן מדובר בסיטואציות אינטימיות שצולמו ללא הסכמה. לפיכך, מתן אפשרות למשיב להחזיק עותקים מסתכן בשימוש לרעה נוסף ובהדלפות פוטנציאליות לציבור, המהוות "פרס" על פעולות בלתי חוקיות. בית המשפט הפך את ההחלטה הקודמת והגביל את גישת המשיב לצפייה בקלטות תחת פיקוח בלבד, ובכך שמר על כבודם של המתלוננים. בנוסף, ציין בית המשפט כי קלטות אחרות שאינן קשורות לאישומים אינן נחשבות ל"חומר חקירה" אלא אם כן הוכחו כמסייעות להגנה, וערעורו של המשיב שביקש גישה נוספת נדחה.
בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מני מזור, עליון (4.9.1996)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.