עת"מ 325/06

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם עותרת, הנשואה לתושב קבע ישראלי, נופלת להגדרת "תושב האזור" כפי שהותוותה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. המשיב טוען כי ביקורו הזמני של העותר בשטחים התארך מעבר לתקופת האשרה ונמשך כשנתיים, דבר המזכה אותו כתושב על פי החוק. מנגד, טוענים העותרים כי העותר התגורר בירושלים מרגע כניסתו לישראל ולפיכך אין לראות בו תושב טריטוריה כאשר הוגשה בקשתו לאיחוד משפחות בשנת 2005, או לחילופין כאשר נישא לאזרחית ישראלית בשנת 2003. השופט מצדד במשיב וקובע כי הודאתו בכתב של העותר כי התגורר בשטחים כשנתיים לאחר כניסתו באשרת מבקר מהווה ראיה מספקת כדי לסווגו כתושב, חרף היעדר רישומו או כל מעמד פורמלי אחר בשטחים. קביעה זו נתמכת גם בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון במקרה דומה (בג"ץ 9794/02 אלעובייד נ' השר לביטחון הפנים), שם די היה בשהייה ארוכה יותר בשטחים לפני מעבר בלתי חוקי לישראל כדי להחיל את הוראות הביטחון שבחוק הוראת השעה. השופט מגיע למסקנה כי העותר אכן כפוף לחוק הוראת השעה וככזה עליו להמתין עד להסרת הוראות השעה בחוק או להגיע לגיל 35 כדי להגיש בקשה מחודשת לאיחוד משפחות, אלא אם כן קיים טעם הומניטרי מיוחד. העתירה נדחית, ואף אחד מהצדדים אינו מחויב בהוצאות.