ת"א 3008/03

תקציר

התובע, בן 32, נשוי ואב ל-10 ילדים שעבד כנהג משאית, נפצע בתאונת עבודה שאירעה ביום 9.12.02. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה והעניק לתובע את ההטבות הרלוונטיות. המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב הפגיעה התפקודית והפגיעה הנובעת מכך על יכולתו של התובע לעבוד ולהשתכר. הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי העריכו את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 9.75% מבחינה אורתופדית וקבעו כי הוא כשיר לחזור לעבודתו כנהג. למרות הערכה זו, התובע לא חזר לעבודה עד סוף שנת 2004, בנימוק של חוסר יכולת לבצע את הדרישות הפיזיות של עבודתו של נהג משאית. השופט הכיר בכך שהתובע לא יכול היה לחזור לעיסוקו הקודם, אך מצא את ההצדקה שלו להימנע מכל עבודה לא משכנעת. התובע טען כי לפני התאונה השתכר שכר נטו של 5,000 ₪ בתוספת 2,000 ₪ בטיפים. השופט קיבל במידה רבה את ראיות התובע בנוגע להכנסות, אך לא את הטענה בדבר הטיפים, בשל היעדר ראיות תומכות. השופט גם מצא את עדותו של התובע על הכנסתו הנוכחית לא משכנעת, במיוחד לאור תפקידו הניהולי במתחם עסקי. השופטת פסקה לתובע 26,500 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר, עד דצמבר 2002, ו-18,000 ₪ עבור התקופה שממרץ 2003 ועד היום. בגין פגיעה בכושר ההשתכרות העתידי נפסקו לתובע 150,000 ₪, בהתחשב בגילו, בעיסוקו ובמגבלות שהוטלו עליו עקב פגיעותיו. כמו כן נפסקו לתובע 5,000 ₪ עבור סיוע מאחרים במהלך החלמתו ו-1,000 ₪ עבור הוצאות. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע סכומים אלה, בניכוי ניכויים בגין תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי ותשלום קודם מהנתבע. כמו כן היה צורך להוסיף שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 13% ומע"מ. הסכום הכולל ישולם באופן מיידי. החלטה זו התקבלה לאחר שקילת מכלול הראיות והדין החל, ובהיעדר שני הצדדים.