בד"א 86/17

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בעבירות אתיות חמורות וביקש לערער על הדחתו מלשכת עורכי הדין, וביקש לאמץ במקומה את החלטת דעת המיעוט, שהציעה השעיה של עשר שנים. עם זאת, בית המשפט לערעורים דחה את הערעור ואישר את החלטת הרוב של בית המשפט קמא. העבירות שביצע המערער נחשבו מהחמורות ביותר שעורך דין יכול לבצע, תוך פגיעה קשה בעקרונות היסוד של מקצוע עריכת הדין ופגיעה ביחסי האמון עליהם הוא מסתמך. פסק הדין הדגיש את אופיים השיטתי והמתוכנן מראש של מעשיו של המערער, אשר ניצל באופן ציני את האמון שניתן בו כעורך דין. עם עבר משמעתי קודם, כולל השעיה לארבע שנים, בית הדין נתן עדיפות להרחקתו מהמקצוע, מתוך אמונה שזו הדרך היחידה למנוע עבירות נוספות. בדעת הרוב הודגש, כי חומרת פשעיו של המערער גוברת על שיקולים אישיים, והפרת הנורמה המצופה מהתנהגות עורך דין מצדיקה הרחקה לצמיתות. בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על טוהר המידות והאמינות של מקצוע עריכת הדין וציין כי מעשיו של המערער פגעו בשלטון החוק ובאמון הציבור בעורכי הדין. פסק הדין שיבח את איכות החלטתו של בית משפט קמא והכיר בצורך בעקביות במדיניות הענישה, תוך הדגשה כי עורכי דין, כשומרי סף, מוחזקים בסטנדרט גבוה יותר. עברו המשמעתי של המערער והיעדר הרתעה מהליכים קודמים הכבידו עליו. בסופו של דבר, הסכים בית הדין לערעורים עם החלטתו של בית משפט קמא להרחיק את המערער מלשכת עורכי הדין לצמיתות, וסבר כי הדבר נחוץ לשם הגנה על שמו הטוב ויושרו של המקצוע.