דב"ע נו/140 - 3

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה אישר החלטה הדוחה עתירה לדחיית תביעה להתחשבנות בגין המצאות המשיב. המערער טען כי למשיב אין טענה מוצדקת שכן לא הייתה הפרה. בית המשפט מצא כי התביעה המתוקנת אכן מצביעה על הפרת חוזה כאשר המערערת גרמה לכאורה לחברה אחרת להפר עסקה עם המשיב. בית המשפט הכיר בזכות כללית לקבל חשבונות במסגרת יחסים חוזיים ספציפיים, החיונית לקביעת הנזקים שנגרמו כתוצאה מההפרה. נקודת מבט זו נתמכה בפרקטיקה קודמת בה ניתן סעד כזה גם ללא יחסים מיוחדים, בדומה למצבים בהפרות זכויות יוצרים בהם התובע אינו יכול לברר נזקים ללא נתונים הנשלטים על ידי הנתבע. פסק הדין נשען על כך שאם המשיב יוכיח את הטענה, יש לתת דין וחשבון כדי להעריך את מלוא היקף הנזקים שנגרמו לו. החלטה זו עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים כלליים בדבר סעד מן היושר ונזק ראייתי, למרות היעדר תקדים לכאורה הנוגע ספציפית לבקשות למתן דין וחשבון על הפרת חוזה. ערעורה של כיל ערער גם על סמכותו של בית הדין, אך זו נדחתה מאחר שליבת המחלוקת עסקה בהפרת חוזה עבודה, עניין שבסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. משכך, הותרה התביעה להתנהל, והמערערת חויבה לשלם למשיב 5,000 ₪ הוצאות ערעור, תוך שהיא חוזרת על הצורך לבחון מחלוקות מטעמים מהותיים ולא על דחייה פרוצדורלית.