עת"מ 33542-02-18

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב מכרז לחוזה שהוציאה הרשות לפיתוח ירושלים (הרשות). שתי חברות, מעוף וזוזו, הגישו שתיהן הצעות לחוזה. ההצעה האחרונה הצליחה, אך מעוף ערער על תוצאה זו, מה שהוביל לדיון בבית המשפט. מעוף טען כי היה צריך לדחות את הצעתו של זוזו בשל שני כשלים לכאורה בעמידה בתנאי הסף. ראשית, בכל הנוגע להפעלת כלי רכב ממותגים, השימוש של זוזו בסגווי לא תאם את פרשנותו של מעוף לתנאי. עם זאת, בית המשפט מצא כי פרשנותה של ועדת המכרזים לתנאי, שאישרה את השימוש בסגווי, הייתה סבירה ואין לפסול אותה. שנית, בכל הנוגע למתן שירותים פרונטליים לציבור, הצעתה הראשונית של זוזו לא הוכיחה די הצורך כי היא עומדת בתנאי הסף. ועדת המכרזים אפשרה לזוזו לתקן חלק זה של ההצעה, והיא עשתה זאת תוך התייחסות לשני פרויקטים שהוזכרו במקום אחר בהצעה המקורית. בית המשפט אישר את החלטת הוועדה, שכן הוראות המכרז אפשרו תיקונים בהצעה, ושני הפרויקטים שנבחרו הוזכרו בהצעה המקורית. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של הרשות השופטת אינו להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתה של ועדת המכרזים, ועליה להתערב רק במקרים של חריגות משמעותיות מעקרונות דיני המכרזים. במקרה זה, החלטות הוועדה נמצאו חוקיות. לבסוף נדחו גם הטענות הנוספות שהעלה מעוף, והחברה חויבה לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הרשות, אך לא את שכר טרחתו של זוזו.