ת"ט 43979-12-16

תקציר

המבקשים ביקשו עיכוב הליכים על בסיס תניית בוררות בהסכם, אך המשיב טען כי עילת התביעה היא שטר ולא חוזית, ולכן אינה נופלת תחת תניית הבוררות. בית המשפט הסכים עם המשיב כי תניית הבוררות בחוזה אינה חלה על עילות תביעה, למרות היותה מבוססת על ההסכם. הסעיף המדובר נוסח בצמצום, וקבע כי רק מחלוקות הנוגעות לביצוע ההסכם או פרשנותו ייושבו באמצעות בוררות. בית המשפט פירש זאת כך, שהסעיף חל רק על נושאים הקשורים במישרין לביצוע תנאי ההסכם, ולא על פעולות עוקבות, כגון הצגת שיקים להוצאה לפועל, גם אם נבעו מההסכם. בנוסף, הסעיף לא נועד לכסות כל מחלוקת הנובעת מההסכם; הוא הוגבל למחלוקות ספציפיות בנוגע לפרשנות תנאי ההסכם. מאחר שהמחלוקת הנוכחית הייתה כרוכה בטענות הגנה מרובות, לרבות טענות שטר ושאלות של חוסר תום לב, לא ניתן היה לאפיין אותה בעיקר בכל הנוגע לפרשנות ההסכם. כמו כן, ההסכם שמר על זכות הפנייה להוצאה לפועל, מה שמעיד על כך שהצדדים לא התכוונו שתניית הבוררות תחול על אכיפת המחאות. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי תניית הבוררות אינה ישימה, וכי הקפאת ההליכים מיותרת.